יום שני, 6 באפריל 2015

למה לא ברחמנות? התמודדות עם קושיית פסח , מתוך מבט הגותי תורני.

בס"ד

למה לא ברחמנות?


התמודדות עם קושיית פסח , מתוך מבט הגותי תורני.





קושיה אחת שמועלת לעיתים(בין ע"י נבוכים, בין ע"י לא כ"כ נבוכים), היא : למה הקב"ה לא הוציא את ישראל ללא שהכה את מצרים (ז"א, פתרון ללא 'אלימות') ואפילו יותר, למה הוא הכה את ילדי המצריים במכת בכורות (שהרי אם המבוגרים חטאו, במה פשעו כביכול הטף? וראוי לציין אע"פ שהמכה יועדה כנגד בכורות, ובירור לא הייתה ספציפית נגד טף, מסתמא חלק מהבכורות באותו זמן נתון עדיין היו טף) ?
זו היא קושיה שהמניע מאחוריה הוא השלכה די ישירה מכך שזה אחד הדברים שקשים לאדם המודרני בכלל וליהודים לא מעטים שחיים בצל המודרניות בפרט - אכזריות, אפילו כאשר היא מפנת כלפי מי שמגיע לו לכאורה.  יהודי בעת המודרנית שחי בשתי העולמות, כמו בהרבה מקרים אחרים נאלץ להתמודד, עם הסתירה הישירה והגלויה ביניהם.
ולא רק בפסח, למה בכלל אכזריות קיימת בתורה , במצוות כגון מחיית עמלק? מדוע צריך אכזריות כזאת, להשמיד אותם? מדוע לא די בהכאתם ?

ישנם אנשים ששאלה כזאת עלולה להוביל אותם לתשובה – גרועה ולא רלוונטית . למשל, להניח שהמשמעות היא שלא ייתכן שיש אלוקים כזה חלילה כלל משום שלא יכול להיות שהא-ל יהיה אכזרי ולכן זה סיפור לא אמתי  .  התגובה שלי למין תשובה כזאת תהיה : להניח מראש שהקב"ה חייב להיות איזה סנטה קלאוס נחמד שהדבר הכי גרוע שיקרה אם לא מתנהגים כפי שהוא מצפה זה 'לא לקבל מתנה' ללא שום ענישה יותר ישירה , זו הנחה שגויה. הבורא ברא אותנו בצלמו, אנחנו לא יכולים לברוא אותו בצלמנו , ההנחה המוקדמת שלא ייתכן שאלוקים מסוגל להיות אכזרי, היא הנחה לא מבוססת, וללא יכולת להיות מבוססת. להתלות על דעה כזאת כדי לבטל את קיומו זה פשוט לנסות להכתיב לבורא, את תפקידו בעולם, ולהתנות בכך את קיומו... אך המשיב כך לא ברא את העולם כדי להחליט את זה, ואין הוא מסוגל או רשאי לבטל קיום של דבר רק בגלל שהוא לא מתנהג כפי רצונו, זה לא 'תכנית כבקשתו'.

כאמור מסקנה כזאת בלתי הגיונית. מסקנה נוספת שתהיה בלתי הגיונית תנבע מתוך תשובה שאומרת שאם כן, הוא אכזר(וקיים), ולכן, משום אכזריותו כביכול חלילה, לא צריך לעבוד אותו.
אך היא מכילה את אותה בעיה, זה לא תכנית כבקשת המשיב, ואי אפשר לבחור להתייחס לעובדות החיים לפי מידת ההתאמה שלהם להשקפה הפרטית שלו (שבהחלט ייתכן שהיא שגויה , בלי שום קשר לשאלות שכאלו)

לפי דעתי, ראשית לכל דבר אחר, צריך לנסות להבינו (אמנם, ברמתנו, שהיא ודאי תהא פחותה מהרמה שהוא מבין את עצמו) כפי שהוא, ולא כפי שאנו רוצים שהוא יהיה .

זה מוביל אותנו לרעיון בסיסי בשורש היהדות, קבלת עול מלכות שמים. על האדם מוטל לאמץ את השקפת הבורא של מה ראוי ומה לא, מה רע ומה טוב, כפי שהוא מסרה לו. הדבר המרכזי שחייב – כדי לקבל עול מלכות שמים, הוא לשבור את הגאווה שלנו, אותו המנגנון בדיוק שגורם לנו לפתח 'השקפה' פנימית בעניין כלשהו ולהניח שהיא אמת, מבלי שום ביסוס, אך ורק בגלל שזה נוח לנו, מוצא חן בעיננו וכו' .
עכשיו, כמובן שמול בני אדם, אין יתרון בדעה של אחד על פני דעה של אחר – כי לשניהם כלים שווים (מוחיים ,או רגשיים, או שניהם) כדי להסיק מהו נכון[1], ולכן גם אין היגיון בהטפה אחד לשני מה צודק ומה לא,  אבל זה לא המצב מול הבורא.
אנחנו והבורא לא באותו מעמד .
 הידוע לו, מפאת אופיו ככוח עליון ,עם כל יכולתו, הוא כל דבר אשר אפשרי לו, ולכן, הכל. ללא יוצא דופן, הוא יודע ומבין כל דבר, אך לא כן אנחנו.
ההפרש בין יכולותיו ליכולותינו לא יכול להימדד כלל, שכן ידיעותיו אפריורית(=לפני מעשה. כלשהו), תמיד היו ויהיו, משולות לאינסוף, וללא שינוי,  בעוד שאנחנו – לא רק שלא יכולים איי פעם להגיע לידע כזה, אלא מתחילים כלוח חלק, ללא ידע כלל.
לכן, בוודאי שאין כאן תחרות, על האדם להתבטל בפני הבורא, ובפני רעיונותיו ומושגיו שנתנם לנו לאימוץ ,בענווה , ובהכרת גדולתו של בוראנו.

ונחזור לעניינו, ראינו אילו תשובות, למשל, לקושיה לא יהיו הגיוניות, ואילו מסקנות יהיו פספוס. אך מה כן תהיה תשובה הגיונית(למשל) לשאלה? 

לפי דעתי צריך להבין את המצב ע"פ ראיה פנורמית של לא רק המקרה לגופו,  אלא גם את המרחב הכללי שבו זה נעשה , ורמת הקושי של העינוי שלנו שהוביל לעונש החמור כלפי המצריים.

אם כן, בתמצית, בואו ונסתכל על כמה נקודות חשובות שמאליהם כבר יעלו תשובה לקושיה ככל שנתקדם ונלך בהצגתם:
1.      מה הקב"ה רצה להשיג בהכאת המצריים ?
באינספור מקרים ביהדות  אנחנו רואים שיש עניין(ומושגי יסוד)  של קידוש השם מול חילול השם, כשישראל מושפלים ומעונים, זה מקרין החוצה, זה נתפש ע"י הגויים המענים והמתעללים (וגם על ידי שאר הגויים המביטים) כאילו חלילה אלוקי ישראל לא מסוגל לעזור ולכן חלילה כביכול או חלש מאליליהם או לא קיים. התמונה הזאת מעוותת, וגורמת להרס מטרת העולם(שכל הברואים יכירו וידעו את השם) , מצב שכזה "שפלותן של ישראל – חילול שמו הוא" (רש"י יחזקאל לט:ז)  , בלתי אפשרי וחייב להתהפך, כדי שיהיה קידוש השם, במקום החילול. ולפעמים, אפילו אם לא מגיע לנו כלל מצד זכויותינו
[2]
2.      ובהמשך לנקודה לעיל . מובן אמנם מזה מדוע חייב מצב הפוך, כזה שמבחינה הגיונית יובן מדוע חייב להכות את המצרים כדי להגיע אליו. אך – מדוע שהשם ימשיך להכותם הרבה מעבר לצורך?  הרי בבירור כתוב שהוא הכביד וחיזק  את לב פרעה[3] (והרי מסתמא הכוונה היא שלולי שהקשה את ליבו, כבר היה משחררם באותות שעשה משה או לפחות במהלך המכות ולא מחכה שינחתו עשר על ראשו)

מצד ההמשך הישיר למה שאמרנו, אפשר לומר שככל שהקידוש השם יהיה גדול יותר, כך גם מסקנת הגויים תתהפך מכפי שהייתה לשעבר בראותם את חילול השם ותהיה גדולה יותר (בניגוד לראייתו על ידם חלילה כביכול כאילו היה חלש או לא קיים, עכשיו לא רק שידעו שהוא קיים, אלא שיכירו את גדולתו וחוזקו אפילו יותר)

אך כמובן, עוד לפני כן, רצוי להזכיר את מטרתו בעולם , בה כבר נגענו לעיל. שיכירו אותו ויקבלו עול מלכות שמים.
הקב"ה רוצה שהגוי הרשע ייכנע מלפניו, יכיר בקיומו, באפסיות כוח האדם מול הבורא, באפסיות האלילים המומצאים של האדם . ורק מתוך כך – שהעוול יתוקן. הכרת החוטא בחטאו , ובצדקת הבורא. זו היא מטרה בפני עצמה. הקב"ה רוצה שהגוי שאמר בחירוף 'לא ידעתי את השם' (שמות ה:ב), ידע מי מכה אותו (ועיין שמות ז:ה שמות יד:ד,יח  )
[4]

3.      נקודה נוספת שחשובה היא , אם נפסיק להסתכל לרגע על המעשה –שכביכול  'אכזרי', ונסתכל בקונטקסט שלו, נוכל לראות נקודה נוספת שחשובה.  הקב"ה רצה להראות לגויים האלו, שהוא שולט בכל ,כולל בכל מה שהם מייחסים לאליליהם המומצאים (למשל השמש –מיוחסת לאליל אחד, כנגדה מכת חושך שמעידה על אי קיום האליל שלהם שלא מסוגל למנוע את זה מחד גיסא, ועל מי באמת שולט בשמש ובאור מאידך גיסא ) . עצם ההיכרות עם כל בריאה בפני עצמה עד כדי ההבחנה מי בכור ומי לא – בעצמה מוכיחה מול מי הם נלחמים. בורא כולם.


4.      נקודה נוספת – ובה נחתוך אל העיקר (אע"פ שנקודות רבות נוספות יכולות להיות מועלות ורלוונטיות ) בסופו של יום, בסופו של דבר, לא ייתכן שהרשע ,פרעה, ובני עמו , שהתאכזרו לכל כך הרבה בני אדם, ועוד לא סתם בני אדם, בנו בכורו של הבורא ! , מלבד הצער היגון שנוצר מהעינוי הקשה בחומר ובלבנים ,ועבודת פרך , מלבד כל זה , ומלבד החילול השם שנדבק בזה וניסה להרוס את מטרת האדם והעולם ,  לא ייתכן שמלבד כל זאת : גם יחנקו  אותם בלידתם , ישליכו אותם לטבוע ביאור, ולא יבואו על עונשם ?!!

רוצח יכול לחזור בתשובה מחטאתו המרושעת שביצע ... אך – הוא עדיין יוצא להורג (אם ימצא כאשם בבית הדין ויורשע). בין אם יחזור בתשובה ובין אם לאו, הוא צריך להיענש, כי יש דברים שלא עושים. אסור להחניף לדם! לרצח! להעלים עין. אסור לתת לדם נקי – להישאר ללא נקם [5]

להתעלל כך (ללא סיבה וללא הצדקה – אמתית ) בבני אדם – זה התרסה – כלפי הבורא שברא אותם . ע"י אנשים שהשחיתו את צלמם . כל שכן כאשר מי שהם מתעללים בו, הם צאצאי אברהם יצחק ויעקב ע"ה , שניסו ללמד את העולם על הבורא האמיתי , שניסו להגן – ממש בוויכוח עם בורא עולם – אפילו על רשעי סדום(תוך השלמה עם החלטתו, שכן הוא יודע יותר טוב , והוא יודע מי צדיק ומי לא ולכן גם כמה צדיקים יש בסדום ועמורה שאולי בעבורם הערים לא יחרבו כי הם נותנים תקווה כלשהי לתיקון ושינוי המגמה ) ... הלבנים שלהם יתאכזרו כך – שהם בניו של בורא עולם – ולא יענשו – לפחות – כמו דור המבול שהשחית את צלמו, או לפחות כמו סדום ועמורה שהשחיתו את צלמם ?  הברחמנים בני רחמנים ינהגו כך – ולא יהיה עונש ?!
אל תטעו, אין כאן פניה לרגש – אני לא מנסה לבקש את הסכמת הקורא באופן סמוי – לכך שאכן הגיע למצריים עונש חמור כפי שאכן הגיע להם, באזכור אל מי בדיוק הם התאכזרו ... אני רק אומר – לא כך הם דרכיו של הקב"ה (כפי שלימד אותנו) אלא – בהחלט, הקב"ה ,אינו סנטה קלאוס , הוא אלוקים שנותן שכר וגם עונש , הוא מוכן 'לדחות' את העונש , ולתת ארכה – על מנת שהחוטא יחזור בתשובה , הוא גם מוכן ,בחסדיו[6], להתייחס לצער החוטא ,הכנה , והאמתי ,על חטאיו, כ'יסורים' שמכפרים את עוונו (אמנם ישנם מקרים חריגים, כמו רוצח שהוזכר לעיל שבכל זאת – על בית הדין הוטל להענישו ,ועניינים נוספים שלא נזכיר כאן בהרחבה מפאת קוצר היריעה ,כגון, תשובה 'תולה' עד יום כיפור שמכפר(ומסיר העוון) ועוד   ) ,וכו'  "
החפץ אחפץ מות רשע , נאם השם אלקים , הלוא בשובו מדרכיו וחיה"  יחזקאל יח:כג .

אך – כל אלו ועוד – הם במקרה של חוטא רגיל. כאשר מדובר בגויים שמתעללים בבניו , ומנסים לעקור את מטרת העולם בחילול השם שהם יוצרים ... חייב לבוא מחיקת חילול השם, חייב לבוא קידוש השם, והקב"ה דן מידה כנגד מידה ... הם רצחו את בניו,בנו בכורו באנושות, והוא הרג את בניהם הבכורים כנקמה על הרגע השפל שבו החליטו לחנוק תינוקות יהודים, להשליכם ליאור ...
כך גם אגב נסביר גם בעמלק ... ברמה בסיסית, מלבד שאר הטעמים שאפשר להטעים וההיגיון שאפשר בהחלט למצוא – אע"פ שברחמיו, נתן גם לעמלק – 'להיכנע' ואז לא תיפול שערה מראשם[7],[8] אך – לא ייתכן שהם יעמדו ברשעותם במרד נגד בורא עולם, ולאחר שניסו להשמיד את בנו בכורו בתקיפה פראית ואכזרית – של החלשים והנכשלים בעם ,שהיו באחורי המחנה , לא ייתכן העונש שלהם יהיה – פחות חמור – ממעשיהם שלהם עצמם . ועל זה נאמר בתהילים נח:יא-יב " "ישמח צדיק כי חזה נקם . פעמיו ירחץ בדם הרשע. ויאמר אדם(הצופה, שראה את התנהגות הרשע , ואז את העונש,מידה כנגד מידה,על פי מעשיו ,שקיבל) אך פרי לצדיק . אך יש אלוקים שופטים בארץ"

5.      נקודה נוספת, אחת מיני רבות שהיה אפשר להזכיר, אך נחתום אתה. [9]באחת מהקושיות בהגדה , שואל הבן התם (בירושלמי וכן ברמב"ם מכונה הבן הזה 'טיפש' ) "מה זאת" ? למה אנחנו מקיימים את זה?  התשובה שעונים לו היא "בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים מבית עבדים" התשובה הזאת, מתאימה גם להבנה השטחית ביותר( אך אמנם, כעין זה מזכירים גם לבן החכם, רק שאתו ממשיכים ומבארים ומעמיקים בנוסף) , אפילו הבנה של טיפש ,אפילו של גוי שלא מכיר בכלל את מושגי היהדות כדי להתעמק בהם . אנחנו היינו עבדים, הקב"ה בא והציל אותנו ב'יד חזקה ' .


זו גם השפה היחידה, רוב הזמן, שהגוי מבין, את הכוח של הבורא. הוא לא בהכרח מסוגל בשלב ההיכרות הראשוני עם הבורא (ועמו) – להכיר שום דבר אחר, אפילו בסיסי, בעולם המושגים והרעיונות של הבורא כדי להעמיק ולעיין ולהבין שהוא חוטא וצריך לחזור בתשובה ... ולפעמים גם אין זמן (העולם לא יעצור מלכת מתפקידו שנברא עבורו רק בשביל שאותו גוי, מחלל שם השם, יבין לבד ויפסיק לחטוא ולחלל את השם מעצמו ורצונו ,העולם לא יכול להישאר במצב של חילול השם שיגרום לגוים ללעוג "איה אלוקיהם"( ראה יואל ב:יז ,תהילים עט:י תהילים קטו:ב) ולכפור חלילה בקיומו או בכוחו )אבל דבר אחד לפחות הוא כן יכול להבין (גם אחרי כמה וכמה מכות אם צריך) , הוא יבין את הכוח של הבורא שמסמן לו שהוא חוטא ע"י העונש ,והקונטקסט – יחסו לעמו של הבורא, שיוביל גם לזיהוי המעניש,ובמיוחד כשהעונש דומה באופיו, מידה כנגד מידה למעשיו של החוטא עצמו.








[1] ז"א, אם בכלל יש 'נכון' ,הרי בשביל שמשהו יהיה 'נכון' מלכתחילה, הוא חייב להיות כזה – בלי תלות באדם , ולכן, מחייב, אקסיומתית, גורם חיצוני – שיצר את אותו הדבר להיות כנכון, או כשקר , אחרת אין שום משמעות למושגים של טוב ורע , אמת ושקר בענייני 'מוסר' . שכן לולי בורא , הם סתם מוסכמה שנבעה מהחלטה שרירותית אנושית, ובמובן זה , ללא בורא שיצר ערכים אמתיים מצד אופים, אין כל הגיון בעצם הוויכוח איזה רעיון מוסרי אמתי או איזה רעיון מוסרי שקרי, כי הרי הם פיקציה אנושית...
[2] כך למשל, כותב הנביא "אם עונינו ענו בנו(אם חטאינו מעידים עלינו) השם , עשה למען שמך ,כי רבו משובותינו, לך חטאנו" ירמיהו יד:ז ז"א, ואע"פ כן עשה למען שמך הקדוש שלא יתחלל, והצל אותנו. וכעין  זה כותב דוד המלך עליו השלום בתהילים קט:כא ,וכן עיין בדברים ט:כח שמשה רבינו התפלל שהשם ירחם על ישראל 'פן יאמרו הגויים' שחלילה אינך יכול להביאנו אל הארץ ,אפילו שלא מגיע לנו , שמא יתחלל השם
[3] שמות י:א,וכן ראה שאפילו היה נכנע מהאותות לו השם לא חיזק את ליבו שמות ד:כא
[4] ועיין בספר אור הרעיון פרק קידוש השם להרחבה בקונספט זה .
[5] כמובן עוד סתירה בין רבות בין התרבות המערבית המודרנית ,ובין השקפת היהדות, שבוודאי מכאיבה ליהודי החי בשתי העולמות , וגם אתה צריך להתמודד ,כראוי ,מתוך השקפה יהודית, ומתוך הגיון קיים בהחלט, מבלי להפוך את המוסר המערבי, למשהו שהוא לא, אך מתיימר להיות, תורה מסיני ...!
[6] כפי שלימדונו המקורות והחכמים שעיינו בהם והפיקו לנו הבנה ברורה ולמדו דברים מתוך דברים, יעויין במסילת ישרים בסוף פרק ד בדרך קניית הזהירות על עניין מידת הרחמים ושהצער שהחוטא מצטער ממש עוקר את העוון שביצע מהמציאות
[7] יעויין הלכות מלכים ומלחמות (פרק ו:א)לרמב"ם שבכל מקרה פותחים לפני כל מלחמה - כולל עם ז' עממין ועמלק(שם פרק ו הלכה ו) – בקריאה להם לשלום, הוא שייכנעו . 
[8] ובוודאי שאם פרעה באמת היה רוצה לחזור בתשובה, הבורא לא היה מכביד לבבו על מנת שימשיך לחטוא וימשיך להיות מוכה , וכך כתב   הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד עיין בצופה ומנהיג : 'קידוש השם' .
[9] עיין גם להרחבה בפירוש של הרב בנימין כהנא זצוק"ל הי"ד בהגדת הרעיון עמוד 34 על שאלת התם .